<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן קכ"ט</h1>
<h2>דף קט.</h2>
בפ' שני דייני גזירות [כתובות ק"ט ע"א] גמ' העורר על השדה והוא חתום עליה בעד, אמרי' תני ר' חייא אין העדים חותמין על השטר אלא א"כ קראוהו, נר' לש"ר מנהג קדמונינו להקרות את הכתובה זקני העיר וחכמיה, לידע אם נכתבה על היושר. ואין לומ' לסופר שיביאנה לפני הרב קודם שיכנסו הקהל, ולחוש מפני טורח אין לסתור המנהג, כי מנהג אבותינו תורה היא. והבין מורי בו, כי מתחילת' נתקן, כי יש כמה עדים שחותמין על הכתובה שאין יודעין מה טיבה או מה כת' בה, לפיכ' כשרואין שקורין אותה זקני העיר ומדקדקין עליה, סומכין עליהן העדים בלי חשש שאין בה עול, וכדאמרי' בפ' ב' דגיטין [י"ט ע"ב] בגמ' בכל כותבין, רב נחמן קרו קמיה ספריה דייני וחתים, ודווק' רב נחמן וספרי דייני דאית להו אימתא, אבל איניש אחרינא לא, והני שקורין את [הכתובה] אינן אלא חכמי' ונבונים בתורה ואית להו אימתא דקודשא בריך הוא. ומ"מ אי איכ' אינשי דידעי למיקרי, לית למיחתם הנהו דלא ידעי בטיב דין כתובה.
